פסק-דין בתיק ע"פ 1612/10

השופט נ' סולברג:

1.        ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא דוד חשין, והשופטים יהודית צור ומשה רביד) בתפ"ח 551/08 מיום 21.1.2010, בגדרה הורשע המערער ברצח, בשוד ובשיבוש מהלכי משפט.

עיקרי כתב האישום

2.        במשך 10 שנים היה המערער נשוי לע.ק, עד אשר החליטה בחודש יולי 2006 לעזוב את הבית בעקבות סכסוך ממושך בין השניים, שבמסגרתו נהג בה באלימות, גם הזיק לרכושה ולרכוש הוריה ואחיה. ביום 17.8.2008 (להלן: יום האירוע) בשעת בין-ערביים, בין 16:40 ל-18:50, נכנס המערער לביתו של א.ס, אביה של ע' (להלן: המנוח), ברחוב השיש בירושלים. לאחר שהחליט לרצוח אותו, חנק המערער את המנוח באמצעות חגורה או חפץ אחר, וכמו כן דקר את המנוח בצווארו ארבע פעמים בחפץ חד שלו להב ארוך. איבוד הדם, כתוצאה מן הדקירות, ופעולות החנק, גרמו למותו של המנוח. לאחר מכן שפך המערער נוזל כביסה על גופו של המנוח על מנת לטשטש את הראיות ולהכשיל את החקירה, וגם גנב ממכנסיו סכום כסף של 750 ש"ח ושטרות של דולרים ויורו.

עיקרי הדיון בבית המשפט המחוזי

3.        בהסתמך על שלושה אדנים עיקריים, ביקשה המשיבה בבית המשפט המחוזי להרשיע את המערער: (א) קיומן של ראיות נסיבתיות הקושרות את המערער לזירת הרצח ולביצוע מעשי הרצח, השוד וטשטוש הראיות, בכללן: מיכל מרכך כביסה שנמצא בזירת הרצח; מפתח דירתו של המנוח שנמצא בתיקו של המערער; כסף מזומן של המנוח שנמצא בכליו של המערער; וכתמי דם שנמצאו על מכנסי המערער בעת שעוכב, סמוך לאחר הרצח, בחשד לביצוע מעשי העבירה הנדונים. (ב) קיומו של מניע מצד המערער לרצוח את המנוח. (ג) גרסאותיו הכבושות והשקריות של המערער ביחס לשאלות שנשאל בחקירתו במשטרה ובעדותו בבית המשפט.

4.        מנגד טען המערער כי כלל לא היה בדירת המנוח ביום 17.8.2008, וממילא לא ביצע את הרצח המיוחס לו בכתב האישום. לטענתו, בשעות שבהן בוצע הרצח שהה בביתו שבשכונת גילה וכמו כן ערך קניות, עסק בפעילות ג'וגינג בשכונת מגוריו, ונפגש עם חברתו (להלן: פלונית). עוד טען המערער כי כל הממצאים הקושרים אותו לזירת הרצח מקורם במפגש שהתקיים בינו לבין המנוח בדרך מקרה ביום 13.8.2008 (להלן: מפגש הפיוס). לדבריו, ביום הזה, במהלך פעילות גופנית שביצע, עבר ליד ביתו של המנוח ופגש אותו באופן אקראי. המנוח הזמינו לסור לביתו על מנת ללבן את היחסים העכורים ששררו עד אז בין המערער לבין משפחתו של המנוח, ולהתפייס עמו. מקור הכסף שנמצא בכליו של המערער, לטענתו, הוא באותה פגישת פיוס, שבמהלכה נתן לו המנוח כסף מזומן. המערער טען עוד כי תוך כדי הפגישה נכנס לשירותים בביתו של המנוח, הבחין במיכל פלסטיק, המכיל חומר, שהיה מונח על האסלה, והזיז אותו ממקומו. גם במפתחות דירת המנוח שנמצאו בכליו, לטענת המערער, וכן גם בכתמי הדם שנמצאו על מכנסיו, אין כדי להצביע על קשר כלשהו בינו לבין מותו של המנוח. לבד מטענתו על כך שתוצאות בדיקת המעבדה אינן קבילות, טען המערער כי מקור כתמי הדם שנמצאו על מכנסיו הוא בדימום שממנו סבל המנוח, ולכן בעת העברת הכסף מידי המנוח אליו במפגש הפיוס, הוכתמו גם מכנסיו-שלו. עוד זאת טען המערער, כי לא הוכח כי היה לו מניע לרצוח את המנוח, שכן מאז שנת 2006 נרגעו הרוחות בינו לבין משפחת המנוח.

5.        בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער על סמך מכלול של ראיות נסיבתיות, כפי שיפורט להלן. כזכור, נמצא מרכך כביסה בסמוך לגופת המנוח. אשת המנוח, ח', העידה כי באותו יום, כשחזרה לביתה, מצאה את גופת בעלה המנוח, כשהיא שרועה על הריצפה, ובינה לבין המעקה היה מונח ג'ריקן של מרכך כביסה. ח' שללה בעדותה את טענת המערער לפיה הזיז את מרכך הכביסה בעת פגישתו ימים אחדים קודם לכן עם המנוח, הן מאחר ולא הייתה כלל פגישת פיוס בין המערער לבין המנוח, הן מאחר והייתה שמה לב לכך שמרכך הכביסה הוזז ממקומו, משום שעל-פי הרגלי הניקיון והסדר בביתה, מרכך הכביסה מונח במקום קבוע. אדרבה, בית המשפט קבע כי טענתו האמורה של המערער בעניין מרכך הכביסה אינה מחזקת את גרסתו אלא דווקא את גרסתה של המשיבה ומפלילה את המערער באשר היא קושרת אותו לאחת הראיות המרכזיות שנמצאו בזירת הרצח. בית המשפט ציין כי מן העדויות והראיות מתיק החקירה עולה כי רק אדם שהיה מעורב בחקירה או במעשה הרצח יכול היה לדעת כי בזירת הרצח נמצא בקבוק של מרכך כביסה, ולנסות ליתן הסבר להימצאותו שלא במקומו.

6.        ראיה נסיבתית נוספת אשר עליה הסתמך בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין, בין יתר הראיות, היא הכסף שנמצא במעטפה בתיבת הדואר בביתו של המערער. הכסף שנמצא ברשות המערער, לאחר שארנקו של המנוח נמצא זרוק ליד גופתו כשתכולתו מפוזרת, כמו גם האופן שבו היה הכסף מונח במעטפה, כשהשטרות מקופלים לשניים, כל אלה קושרים את המערער למעשי העבירה הנדונים. בני משפחתו של המנוח העידו כי נהג להסתובב עם סכום כסף בשיעור גבוה במזומן; הן ישראלי, הן זר. בני המשפחה ציינו כי המנוח נהג לקפל את שטרות הכסף לשניים. ואכן, ביום 18.8.2008 בחיפוש שנעשה בביתו של המערער נמצאו שטרות של כסף ישראלי, כשהם מקופלים לשניים. כמו כן, ביום 25.8.2008 נמצאה בתיבת הדואר בביתו של המערער מעטפת נייר ובה שטרות של כסף זר מקופלים לשניים. המערער טען בבית המשפט המחוזי כי מקור הכסף הוא במפגש הפיוס, שבמהלכו נתן לו המנוח סכום של כסף. ברם, בית המשפט קבע כי עדות זו היא כבושה, שכן במהלך חקירותיו במשטרה, גם לאחר שטען לקיומו של מפגש הפיוס (בשלב מתקדם של החקירה, בניגוד לתחילתה), ותיאר אם פרטיו, לא הזכיר, ולו ברמז, כי המנוח נתן לו כסף באותו מפגש. עוד נקבע כי טענתו של המערער כי המנוח נתן לו כסף אינה מתיישבת עם חומר הראיות. בית המשפט ציין בהכרעת הדין חיזוק למסקנה לפיה המערער נטל מהמנוח את הכסף ביום האירוע לאחר שרצח אותו, והוא תשובתו של המערער בחקירתו לשאלה מהו המועד שבו שם את הכסף בתיבת הדואר. המערער השיב על שאלה זו כי אינו זוכר, אך בה בעת, כשנשאל מדוע שם את הכסף במעטפה בתיבת הדואר שלו, השיב כי הכסף היה מיועד לפלונית חברתו, שהיתה צריכה לקחת אותו ביום ששי, קרי, יומיים לפני הרצח, ובאותה העת המערער לא היה בבית ולכן הניח עבורה את הכסף בתיבת הדואר. מתשובה זו משתמע, בניגוד לטענת המערער, כי דווקא זכר היטב את המועד שבו הניח את המעטפה, ומכאן הסיק בית המשפט כי גרסתו אינה מהימנה. יתרה מזאת, בית המשפט המחוזי הסתמך על עדותה של פלונית, שהעידה כי ביקרה את המערער בביתו ביום הרצח, ובשעות הערב ראתה את המערער יוצא מסלון ביתו עם מעטפה או נייר וחוזר לדירה לאחר זמן קצר, בלעדיה.

7.        בית המשפט המחוזי ציין בהכרעת הדין עוד כי ביום 18.8.2008, בשעה שהמערער עוכב לחקירה בחשד לרצח המנוח, נתפסו בכליו מספר מוצגים, וביניהם תיק צד ובו צרור מפתחות, בכללם מפתח לביתו של המנוח. ח', אלמנתו של המנוח, תיארה בעדותה בבית המשפט כי כשנכנסה לביתם ביום האירוע, דלת הבית הייתה פתוחה על אף שהיא ובעלה המנוח הקפידו לנעול אותה בכל עת, וכי לא מצאה סימני פריצה. ממכלול הראיות והעדויות הסיק בית המשפט כי המערער שכפל את מפתחות דירתו של המנוח. ביום 8.8.2008 נסע המערער לביתה של גרושתו ע' ברמת השרון, בידיעה שהיא וילדיהם נסעו לחופשה בצפון הארץ - ברשותו היה מפתח דירתה של ע' שם - וזאת על מנת לקחת מביתה את מפתחות דירתו של המנוח ולשכפל אותם. בנוסף, על בגדי המנוח נמצאו כתמי דם, ועל סמך מכלול הראיות שהוצגו לפניו שלל בית המשפט המחוזי את האפשרות לפיה בגדי המערער "זוהמו" בדרך כלשהי שאינה קשורה לרצח, בדמו של המנוח.

8.        בית המשפט המחוזי קבע כי נמצאו פערים בין הודעותיו של המערער בחקירתו במשטרה, וביניהן לבין עדותו בבית המשפט. כך למשל, כאשר נשאל המערער במשטרה מתי היה בביתו של המנוח בפעם האחרונה, השיב כי הדבר היה לפני כשנתיים, ואילו בעדותו בבית המשפט גרסתו הייתה, כאמור, כי נפגש עם המנוח לשם פיוס ביום 13.8.2008, כמה ימים קודם האירוע. בית המשפט קבע בהכרעת הדין כי חלק מגרסאותיו של המערער היו כבושות. כאמור, על מפגש הפיוס הרחיב המערער את הדיבור בשלב מאוחר, ולא קודם לכן כפי שמצופה היה ממנו לעשות, לפי גרסתו. המערער דבק בגרסתו לפיה לא היה בבית המנוח במשך כשנתיים-ימים, גם לאחר שחוקרי המשטרה הובילוהו אל פתח ביתו של המנוח, ורק ביום 19.8.2008 העלה לראשונה את גרסת מפגש הפיוס. זאת ועוד, נקבע כי העובדה שהמנוח לא שיתף איש מבני משפחתו בידיעה על אודות מפגש הפיוס עד ליום האירוע מחזקת את המסקנה כי לא התקיים מפגש שכזה כלל, שכן לפי עדותו של המערער עצמו, פגישה מעין זו היא "פגישה מכוננת", ולפיכך לא מתקבל על הדעת כי שמר את דבר קיומה בסוד. סתירות נמצאו בגרסתו גם בטענת האליבי שטען בחקירתו במשטרה להגנתו. המערער תאר את מסלול ההליכה שלו ביום האירוע, אלא שהוא מסר לחוקרים מסלול שונה מזה שמסר להם בתחקור קודם. בית המשפט קבע כי בחינת גרסתו של המערער, על רקע מכלול הראיות שהובאו לפניו, מעלה כי לא רק שאין בגרסתו כדי לבסס את טענת האליבי שלה טען, אלא שכפי שיפורט להלן, יש בדבריו-שלו כדי לחזק את הראיות הקיימות נגדו. בית המשפט המחוזי ציין כי אף לו הייתה מתקבלת גרסת המערער לפיה הטעם לסתירות האמורות בתיאור מסלול הליכתו נעוץ בכך שלא זכר במדויק את המסלול שבו ביצע את פעילותו הספורטיבית, הרי שאין זה מתקבל על הדעת שלא זכר האם חלף בקרבה לביתו של המנוח. הסתירות בתשובותיו לשאלה האם עבר בסמוך לבית המנוח במהלך הפעילות הספורטיבית שביצע, העלו תמיהות שנזקפו לחובתו. זאת ועוד, בניגוד לטענת המערער לפיה ערך קניות בשעת האירוע, הסתבר כי עשה כן רק לאחר האירוע, ולכן אין בטענה זו בכדי לבסס את טענת האליבי. כמו כן, פגישתו של המערער עם פלונית בביתו אף היא אינה מבססת את טענת האליבי, שכן עולה מעדותה של פלונית כי אותה פגישה התקיימה לאחר שעת האירוע, וגם בהנחה שאכן התקיימה, אין בכך כדי לשלול את מעורבותו של המערער ברצח.

9.        בית המשפט קבע גם כי הוכח קיומו של מניע מצדו של המערער לביצוע הרצח, שכן משפחתו של המנוח סלדה מן המערער, גם פחדה מפניו, ומערכת היחסים בינו לבינם היתה קשה וטעונה. המשיבה טענה כי בטרם גירושי המערער מע' התנכל המערער למנוח ולמשפחתו, ואף חיבל בכלי הרכב שבבעלותם. הליכי הגירושין של המערער וע' היו קשים, והתאפיינו במאבקים בלתי פוסקים בין המערער לבין המנוח ומשפחתו. צויין אמנם כי המניע אינו מלמד על קיומו של היסוד הנפשי בעבירת הרצח, אך מכל מקום יש בו כדי להוסיף על המשקל הראייתי שלחובתו של המערער. על יסוד כל אלו, וכן לנוכח התרשמותו של בית המשפט ממהימנות עדויותיהם של בני משפחת המנוח, ומחוסר מהימנותו של המערער, קבע בית המשפט המחוזי כי אשמתו של המערער הוכחה מעבר לכל ספק סביר, וכאמור, הרשיעו.

עיקרי הטענות בערעור

טענות המערער

10.      בא כוח המערער טען כי אכן קיימות ראיות נסיבתיות אשר בכוחן לבסס את אשמתו של המערער, אך בה בעת קיימות ראיות המלמדות על חפותו, וכן גם מחדלי חקירה שיש לזקוף לחובת המשיבה. הצטברותם של כל אלו, לטענתו, מקימה ספק סביר שיש בו כדי לזכות את המערער, כפי שיפורט להלן. לחלופין ביקש בא כוח המערער להורות על זיכויו של המערער מביצוע עבירת הרצח ולהרשיעו תחתיה בעבירת הריגה, שכן לא הוכח כי המערער החליט לרצוח את המנוח וכי המיתו בדם קר בלא שקדמה לכך התגרות.

11.      אלה הם הנתונים אשר לטענת בא כוח המערער מבססים ספק סביר באשמתו של המערער ומחייבים את זיכויו:

(א)      המערער התעקש במהלך כל חקירותיו על כך שפגש את המנוח ביום 13.8.2008 בצהריים לשם פיוס. לטענתו, אמרתו של השכן ולדימיר ריאק מחזקת גרסה זו.

(ב)      עדותה של ילדה שסיפרה כי האיש אשר נצפה כשהוא רץ במדרגות ביום האירוע לאחר שנשמעה צעקה אינו תואם לתיאורו של המערער. הילדה גם לא זיהתה את האיש על-פי תמונת המערער שהמשטרה הציגה בפניה.

(ג)       טביעת נעל שנמצאה בדירה אינה של המערער או של המנוח, ובכך מתחזקת האפשרות כי אדם אחר רצח את המנוח. כמו כן, לא נמצאה כל טביעת אצבע של המערער בדירת המנוח, בכלל זה על בקבוק מרכך הכביסה.